עמוד החופש

הקונטרסטים שבחיים: זיקוקים ביום העצמאות ופוסט-טראומה

ישראל היא מדינה של קונטרסטים, והתקופה הזו בשנה היא אולי הדוגמה המובהקת ביותר לכך. בשבוע אחד אנחנו עוברים מימי הזיכרון, בהם אנו זוכרים את הנופלים, לחגיגות העצמאות הגדולות והחגיגיות ביותר. זהו זמן של שמחה והכרת תודה על המדינה שלנו, אך לדעתי, יש גם צדדים פחות נוחים שנפעמים קשה להבחין בהם.

אחת הבעיות המרכזיות היא השאלה האם כדאי להשתמש בזיקוקים ביום העצמאות. יש המון שמבינים את ההתרגשות והיופי שבמופע הזה, אך לא תמיד מתחשבים בקהל אחר, שחווה את הרעש הזה בצורה שונה לחלוטין. אני לא מדבר רק על הפגיעה הפיזית, אלא גם על הפגיעה המנטלית.

הפוסט-טראומה של חיילים לשעבר

לפי משרד הביטחון, יותר מ-4,500 חיילים לשעבר נמצאים בטיפולים אצל פסיכולוגים עקב פוסט-טראומה. ומי יודע כמה נוספים לא פונים לטיפול או לא חשופים לסטטיסטיקות הללו? מדובר בכמות לא מבוטלת של אנשים, שכל יום זיכרון ויום עצמאות משמעותי עבורם יותר ממה שאנחנו מבינים.

בימים אלו הם יכולים לזכור את החברים שהיו איתם בשדה הקרב ואת הסיבות שבגללן הם לחמו – והם מתמודדים עם אותם זיכרונות כואבים. אבל כאן גם מתחילה הבעיה.

הזיקוקים והשפעתם על אנשים עם פוסט-טראומה

במדינת ישראל נהוג לחגוג את יום העצמאות באמצעות ירי זיקוקים, שלמעשה מהווה מופע יפה ונהדר לאזרחים, במיוחד לילדים. אבל עבור אנשים שחוו שדות קרב, החוויה הזו יכולה להיות הרבה יותר קשה. הרעש של הזיקוקים מחזיר אותם למקום מפחיד ומאיים בחיים שלהם – שדה הקרב.

הרעש הזה אינו רק פחד ילדותי שעובר אחרי שמבינים שמדובר בזיקוקים – זהו פחד אמיתי שנמשך לאורך זמן, שאינו תלוי בהם. עבורם, כל יריית זיקוק היא חוויה טראומטית שמחזירה אותם לעבר הכואב והמפחיד.

החגיגה בעקבות הקרב

נכון, מדובר בכמות לא מאוד גדולה של אנשים, אבל בדיוק בזכותם אנחנו יכולים לחגוג את החג היפה הזה – את יום העצמאות שלנו. חיילים אלו, שנלחמו על המולדת, הם חלק מהסיבה שאנחנו חוגגים את החג הזה בחופש ובשמחה. יש לקחת בחשבון את הרגישויות הללו ולהתחשב בהם בעת קיום המנהגים.